יום שבת, 22 ביולי 2017

מסע בין תרבויות עתיקות - האינקה

ובכן, מוצאי שבת קצת משעמם. למה שלא ניכנס לעולמות נשכחים שהיו פעם בעולם?
ברוכים הבאים לפינה החדשה בבלוג, סתם בשביל הכיף, מסע בין תרבויות עתיקות. והפעם האינקה:

קודם תיאור כללי על בני האינקה, למי שלא מתמצא:
"אינקה (בשפות אירופיות: Inca או Inka) הוא עם ששכן באמריקה הדרומית והשם שנתנו הספרדים לאימפריה שלו. במקורו היה השם תואר אצולה של קיסר ששלט בפרו שבאמריקה הדרומית בין המאה ה-12 למאה ה-16, ושימש ככינויו של המלך בלבד, כמו התואר "פרעה" במצרים. הספרדים הרחיבו את משמעות הכינוי והחילו אותו על כל שכבת האצולה, ובימינו הוא משמש ככינוי לעם ולאימפריה. בירתה של אימפריית האינקה הייתה העיר קוסקו, הנמצאת כיום בשטחה של פרו
לתקופה קצרה בהיסטוריה שלטה אימפריית האינקה על שטח גדול באמריקה הדרומית, שכלל חלקים מהמדינות המודרניות פרו, בוליביהאקוודורצ'ילה וארגנטינה. באימפריה זו חיו כ-6 מיליון איש בני עמים שונים, שדיברו ביותר מ-700 שפות. האימפריה התקיימה משנת 1200 בערך ועד כיבושה בשנת 1532."

ההתחלה:
"אבות אבותיהם של בני האינקה התגוררו בפרו ככל הנראה החל משנת 2000 לפנה"ס. הם רעו עדרי לאמות וגידלו תפוחי אדמה במישורים של דרום פרו ולא נבדלו משאר השבטים האחרים שבקרבם חיו."
קוסקו, בירת האינקה, עמק פורה בהרי האנדים בגובה 3500 מטר, הוקמה ב1200 לספירה בערך. זאת לפי האגדה או המסורת שהיתה בקרב האינקה. הארכיאולוגים מגלים למרות זאת, שהעיר היתה מיושבת מאות שנים לפני כן, על כן יתכן שהיה מדובר בנדודים של שבט שכבש תרבות עירונית אנונימית מתקדמת והקים בה שושלת מלוכה הקרויה "אינקה".

הקמת האימפריה (כיבוש משולב בדיפלומטיה מאיימת אך שמבטיחה פרסים על שיתוף פעולה):
במשך ה200 שנים הראשונות האינקה היו עיר ממלכה קטנה שהתעסקה בעיקר במלחמות בלתי פוסקות עם שכניה.
"השינוי חל ב-1438, כאשר עלה לשלטון הקיסר התשיעי בשושלת האינקה: אינקה יופאנקי (Inca Yupanqui) שנטל לעצמו את הכינוי " פַּאצַ'אקוּטִי"ׁ (Pachacuti) (רעידת אדמה בקצ’ואה - שפת האינקה). במהלך 55 השנים הבאות כבשו פַּאצַ'אקוּטִי (1438 – 1471) ובנו טוֹפָּה אִינְקָה (1471 – 1493) את כל השטח שכיום מהווה את פרו וכן שטחים נרחבים באקוודור, בבוליביה ובצ'ילה."

"הדרך שבה הצליחו פַּאצַ'אקוּטִי ובנו לנצח את העמים האחרים הייתה שילוב בין עורמה דיפלומטית לכשרון צבאי. צבא האינקה היה מאורגן היטב בהשוואה ליריביו וגדל עם הרחבת האימפריה על ידי צירוף התושבים הנכבשים לצבא. לפני כל מסע כיבוש, נעשה ניסיון לשכנע את שליטי היריב להיכנע ללא קרב, ובתמורה יושארו לשלוט על שטחיהם במסגרת אימפריית האינקה (הגם שיועץ מטעם האינקה יופקד על "המדיניות הגבוהה"), ילדיהם יקבלו חינוך מלא, והיחס אליהם יהיה כאל אצילים בהיררכיה של האינקה. לעומת זאת אם יתנגדו, יוענשו ללא רחם. אם לא הספיקו תנאים אלה ומראה הצבא בן 200,000 הלוחמים לשכנע את היריב, ניתן האות להסתערות שבה בדרך כלל נוצח היריב, וחיל מצב מבני האינקה הוצב בשטח הכבוש. בעקבות החיילים באו פקידי ממשל ומהנדסים ולשון האינקה, הקצ’ואה, הוכרזה כשפה הרשמית. אם נעשו ניסיונות של מרד הייתה האוכלוסייה כולה צפויה להגליה."

הנפילה:
עד 1527, המצב באימפריה היה יציב והיא אף גדלה עוד קצת, אך בשנת 1527 המלך מת ממחלה שהגיעה מאירופה - אבעבועות שחורות ושחיסלה לפי ההערכות בין 20 ל60 אחוז מעם האינקה.
לאחר מכן פרצה מלחמת אזרחים בין 2 בניו וזאת מכיוון שהמלך הקודם הוריש 4 חמישיות מהשטח לאחד הבנים ולבן השני אַטַאוואַלפָּה הוריש את החלק הצפוני. אַטַאוואַלפָּה ניצח ובעודו נופש בעיר נופש אימפריאלית נוסח האינקה לקראת תהלוכת הניצחון על אחיו (שאותו ואת משפחתו הרג) שמע על הספרדים - 200 אנשים שהגיעו לחוף עם סוסים.
וההמשך ידוע, פרנסיסקו פיזארו הצליח באמצעות אותה משלחת, לשים קץ לאימפריית האינקה - הציוויליזציה המפותחת ביותר שהתקיימה בדרום אמריקה לפני בוא הספרדים ולכבוש אותה בשם הכתר הספרדי העולה.

וזה מבחינת ההיסטוריה של האימפריה, קצת על התרבות:

אירגון האימפריה:
"החברה באימפריית האינקה הייתה בעיקרה חברה חקלאית. האיכרים היו עמוד התווך של האימפריה, אך ניצבו בתחתית הסולם החברתי. כל חייהם מן העריסה ועד לקבר היו מאורגנים ומונחים על ידי פקידים ומפקחים מטעם המשפחה, הכפר, השבט, המחוז והשלטון המרכזי. לאזרחים לא היה חופש תנועה באימפריה, והבנים היו חייבים לעבוד באותו מקצוע כהוריהם. קבוצת משפחות שחיו ועבדו יחד היו קרויות "אַיוּ". על כל אלו השגיח הקוּרַאקַא, מפקח בן העם הנשלט. הקוּראקא פיקח על יחידות בהן היו 100, 500, 1,000, 5,000 ו-10,000 "משלמי מסים". המסים הועלו לשלטונות בשתי צורות: האחת - הקצבת בני אדם לעבודות ציבוריות או לשרות צבאי, והשנייה מסירת חלק מהתוצר החקלאי. מעל הקוראקאים היו מושלי הנפות מבני האינקה, ומעליהם ארבעת מושלי המחוזות שהרכיבו את האימפריה."

כלומר מדובר היה בשילוב של קאסטות - כל אדם נולד למעמד מקצועי מסוים אליו שייך מתוקף לידתו ללא יכולת לצאת ממנו.
ביחד עם פאודליזם - המעמד של האזרחים היה מעין סרפים - לא בדיוק עבדים אבל גם לא בדיוק אזרחים חופשיים עם זכויות. גם המבנה החברתי והממשלתי הזכיר את הפאודליזם האירופאי שבו יחידות שליטה גיאוגרפיות קטנות נשלטות על ידי שליט של כמה יחידות גאוגרפיות כאלה וזה בתורו על ידי שליט של כמה יחידות גאוגרפיות בדרגה הגבוהה ביותר, עד לדרגת המחוזות ולאחריהם האינקה - או המלך עצמו.

על הטכנולוגיה, החברה והתרבות:
"בתקופה הקצרה שבה התקיימה אימפריית האינקה, הגיעו בני האינקה להישגים מרשימים בבניית בתיםארמונות וערים, סלילת דרכים, הקמת גשריםמערכות השקיה ובניית טרסות במורדות ההרים להגנת האדמות החקלאיות מפני הסחף."

"רוב התושבים התגוררו בכפרים והגיעו לערים לצורך מסחר או לחגיגות. התושבים התגוררו בבתי אבן או בוץ מכוסים בגג עשב. בתוך הבתים לא היו רהיטים והתושבים ישנו על האדמה.
העיר שמשה בעיקר את הממשל ששלט על האזור הכפרי הסמוך. 
מלבד פקידי הממשל התגוררו בעיר עובדי המתכת [ידעו להכין ברונזה אך היה מדובר יחסית במתכת נדירה וזאת בנוסף לשימוש בזהב וכסף], הנגרים, האורגים [יוצרי בדים] ושאר בעלי המלאכה שעסקו בעבודת אומנות למען המקדשים. אנשים אלה חיו ברובע בעלי המלאכה. 
מחוץ לערים היו המחסנים של הממשל וקסרקטיני הצבא. 
בכל עיר מרכזית באימפריית האינקה היה ארמון מוכן לשימושו של הקיסר כאשר ביקר בעיר."
"קוסקו בירת האימפריה מנתה יותר מ-100,000 תושבים – מספר רב לפי מושגי הימים ההם, אשר היה דומה למספר תושבי פריז ולונדון בתקופה המקבילה."

"הבניינים שהקימו בני האינקה היו מוצקים ופשוטים, ועם זאת בעלי פרופורציות שיטתיות. קירותיהם החיצוניים היו נקיים מקישוטים, פרט ללוחות זהב וכסף פה ושם."
3 המבנים המפורסמים ביותר של האינקה שהוקמו:
מקדש השמש בקוסקו, מבצר סַאקְסָאוָאמַאן שהוקם על גבעה ליד קוסקו והעיר מאצ'ו פיצ'ו.

"הסחורות הועברו על גבם של בני אדם ובהמות. אנשים נשאו סחורות בתוך גלימה או באמצעות חבל שהיה תלוי על הגב ונקשר בקשר מעל החזה. הלאמה הייתה בהמת המשא היחידה, בשל היותה בהמה המתאימה באופן אידאלי לתנאי הרי האנדים." [לא היו עגלות באמריקה או כלי רכב עם גלגלים, אך בהמשך כתוב שהאצולה נסחבה לפעמים במצעי קש - כלומר אפיריונים].
"באזורי החוף ועל אגם טיטיקקה, בני האינקה העבירו סחורות בעזרת רפסודות. לאורך החוף, נבנו רפסודות מקנה לנשיאת אדם אחד, בעיקר לצורך דייג. צפונה יותר לאורך חוף אקוודור, נבנו רפסודות הרבה יותר גדולות, לשייט בים. הן נבנו מבולי עץ ושימשו למסחר."

"האינקה השתמשו במתקן בשם קִיפּו (khipu או quipu) להעברת מסרים בסימנים. המתקן היה בשימוש גם בממלכות שקדמו לאינקה. משמעות השם היא "קשר” בקצ’ואה.
הקיפו היה עשוי חבל עיקרי אחד, שעליו נתלו חבלים קטנים רבים, לפעמים בצבעים שונים. מקומם של הקשרים בא לציין מספרים בשיטה העשרונית. בפיתוח השיטה לא נעשה ניסיון לשחזר צלילים פונטיים כמו בכתב המערבי. צופן הקיפו טרם פוענח וקיים מגוון של תאוריות לגבי המידע שהוא מכיל. יש הטוענים שבקיפו צפון הרבה יותר ממידע מספרי וכי הקיפו הוא סוג של לשון כתובה פרימיטיבית. לפענוח הצופן יש חשיבות מרובה, שכן לא קיים רישום כתוב אחר של שפת האינקה, דבר נדיר ביותר לגבי חברה כה מתקדמת."
ולסיום קצת על דת האינקה:
"בני האינקה היו בעלי אמונה דתית עמוקה. לשמאנים היה מעמד גבוה בחברה כמגינים בפני רוחות רעות, עקב חששם הקבוע של בני האינקה שהרע מכל יקרה בכל רגע."
"האל המרכזי בפנתאון של האינקה היה אל השמש הקרוי "אינטי" (Inti) וגם "ויראקוצ'ה" (Viracocha). אל השמש תואר כישות נצחית, בלתי נראית ורבת כוח האחראית על בריאתם של כל האלים האחרים."
"קיסר האינקה היה מכונה "הבן היחיד של השמש" (Sapan Intiq Churin) ולפיכך העריצוהו בני עמו כאל. חלקים מאדמת האינקה הוקדשו לשמש ונוהלו בידי הכוהנים."
"מקומות קדושים רבים היו קיימים ברחבי האימפריה. במקומות אלה, בדרך כלל הרים, גושי סלע גדולים או פלגי מים, שכנו על פי האמונה רוחות האלים ("הואקה" (Huaca) בשפת האינקה). המנהיגים הרוחניים בקהילה נעזרו בתפילה ובמנחות [קורבנות] על מנת לתקשר עם ההואקה, לצורך בקשת עזרה או עצה."
"קורבן בהמה או אדם [כך גם אצל האצטקים ואפילו יותר, כמובן גועל נפש לדעתי אבל צריך לזכור שמדובר בתרבות אחרת ורחוקה ולא למהר לשפוט את האנשים, זה לא נחשב על ידם למעשה מבוזה ורע אלא להיפך. ברוך השם לא נאמר בשום מקום בתורה שצריך להעלות קורבנות אדם, למעשה כנראה זה היה נחשב למשהו אלילי אסור.] הועלו בכל מאורע חשוב, בזמנים קשים כמו מלחמה או בצורת וגם בחגיגות. קורבנות רבים הועלו כל יום בטקס לכבוד זריחת השמש. קורבנות הועלו גם כשנבחר שליט חדש לאימפריה. 
קורבנות בהמה שהוקרבו היו לאמות שחורות לחלוטין או לבנות לחלוטין. ילדים היו קורבן האדם העיקרי של האינקה. כל הקורבנות היו חייבים להיות בלא מומים, ובמצב בריאות טוב. ברגע שנבחרו הם פגשו את הקיסר ונערכו חגיגות בשמם. האינקה האמינו שהילד המוקרב הופך לאל ברגע מותו. כדי לכבדם, הכוהנים ערכו טקסים בעת שנשמותיהם נפרדו מגופם."
"בלוח השנה של האינקה היה חג בכל חודש. החגים עזרו בגיבוש האימפריה בכך שנתנו לתושבים תחושת שייכות.
עד היום נחגג בעיר קוסקו "חג השמש" ב-24 ביוני (שלושה ימים לאחר נקודת ההיפוך החורפית), והחגיגות כוללות תהלוכות ססגוניות, ריקודים ותליית דגלים."
"האינקה האמינו בתחיית המתים. אלו שצייתו לכללים שקבעו האינקה "אמה סוא, אמה לולה, אמה צ'לה", כלומר "לא תגנוב, לא תשקר, לא תתעצל" [3 הדיברות אצל האינקה, נקבעו לפי הטקסט פה על ידי השילטון - כך שלא תתעצל מובן ולא תמוה בכלל], עברו להתגורר בחום השמש. אלו שלא צייתו לכללים בילו את ימיהם הנצחיים בתוך האדמה הקרה." [כלומר גיהנום וגן עדן בגירסה האלילית].

וזאת לדעתי היתה סקירה די מלאה על התרבות הילידית הגבוהה ביותר שהתקיימה בדרום אמריקה לפני בוא הספרדים. האצטקים היו אבל קצת יותר מתקדמים והיה להם כבר גם כתב ציורים אמיתי למשל.
וזה עד כאן, בפינה החדשה בבלוג [שיעמם לי קצת וזה עלה בשער של ויקיפדיה], מסע בין תרבויות עתיקות.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה