יום שלישי, 4 ביולי 2017

הסיפור של יונה

הבהרה/אזהרה: אחד מהפוסטים הדתיים האישיים, פשוט נוח לי לרשום כאן. סור. אתם לא חייבים.

מקורות עיתונאיים:
מקור אחד. התנ"ך.
* מקור שני. רבי ויקי. [בסוף לא השתמשתי, אבל הכנתי מראש שיהיה].

הסיפור הוא כזה:
ה' פונה בצורה כלשהי אל יונה בן אמיתי הנביא (נביא הוא אדם שאלוהים פנה אליו או להיפך), בן ישראל או יהודה.
והוא אומר לו בפעם האולי יחידה בתנ"ך, להתנבא לא לבני ישראל אלא לנינווה - בירת אשור, האימפריה הכי גדולה באותם ימים (אליה ואל גוזן הוגלו רוב בני ישראל בגלות שומרון, כנראה בהמשך.).
יונה פוחד מהשליחות, זה ידוע שאנשים לא מוסריים לא אומרים להם שהם חוטאים ושהם צריכים להתנקות מחטא ועוד חלילה מדובר עוד בגויים כופרים.
הוא בורח לתרשיש, עולה על ספינה מהירה עם מלחים יראי שמיים, אך הים סוער והמלחים מפחדים, יונה אומר שהוא חושב שזה מגללו והוא מסכים לעזוב את הספינה אך נבלע על ידי מפלצת ימית גדולה ומרושעת.
פסוק מהקטע בספינה: "וַיִּקְרְאוּ אֶל-יְהוָה וַיֹּאמְרוּ, אָנָּה יְהוָה אַל-נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל-תִּתֵּן עָלֵינוּ, דָּם נָקִיא" [אלה גויים כופרים עובדי אלילים טפו לא עלינו].

ואז פרק ב' - "וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה;".
אחרי 3 ימים ולילות, יונה נשבר מתחרט על בריחתו מהשליחות ומתפלל לאל: תוציא אותי מהשאול הזה.
ובמילותיו של יונה הנביא:
"קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-יְהוָה--וַיַּעֲנֵנִי; מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי.  ד וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים, וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.  ה וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.  ו אֲפָפוּנִי מַיִם עַד-נֶפֶשׁ, תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי; סוּף, חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.  ז לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם; וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי, יְהוָה אֱלֹהָי.  ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.  ט מְשַׁמְּרִים, הַבְלֵי-שָׁוְא--חַסְדָּם, יַעֲזֹבוּ.  י וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה:  יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה."
והדג משחרר אותו בלחץ האל.

פרק ג' - לאחר שיונה מתאושש מאותה מפלצת ימית, אלוהים מעודד אותו לחזור לשליחות, הוא הולך לנינווה ונינווה צמה, מתאבלת ומתחרטת. והאל שומע להם ולא פוגע בהם.
כך זה כתוב בתנ"ך:
"וַיִּקְרָא, וַיֹּאמַר, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת.  הוַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם.  ו וַיִּגַּע הַדָּבָר, אֶל-מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר.  ז וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר:  הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל-יִטְעֲמוּ מְאוּמָה--אַל-יִרְעוּ, וּמַיִם אַל-יִשְׁתּוּ.  ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל-אֱלֹהִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן-הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם.  ט מִי-יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד. י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם--וְלֹא עָשָׂה."
וכך יונה הנביא הציל את העיר הגדולה, בירת האשורים [לפני או אחרי שהחריבו כרצון האל את ישראל ולקחו אותו אליהם].

פרק ד', האמת אני לא כל כך מבין אותו. אבל נראה לי אפשר להבין את הסיפור בצורה יותר טובה אפילו בלעדיו.
הבעיה איתו הוא גם שהמסר שלו כאילו מנוגד לסיפור בפרקים א'-ג' ובו נינווה מוצגת כעיר של חוטאים שה' לא מוכן לסלוח לה בשום אופן.
[השערה שהיא יריה באוויר: הפרק הזה מתאר את האפשרות בסיפור שבה אנשי נינווה לא התחרטו]

מכאן, יש גם נביאים לגויים וגם לגויים מותר להאמין בה' ולמעשה הוא לא רק אל המחמד הפרטי של היהודים.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה