יום שבת, 22 ביולי 2017

נתיב החרטה - בושה

אין ספק שהשלב הראשון בדרך לחרטה על חטא או מעשה רע או נפשע שעשית הוא להודות במה שעשית,
הרבה פעמים אנשים אשמים, אחראים או פשוט עושים דברים שהם לא מוכנים להודות בהם אפילו בפני עצמם.

לאחר שהודית במעשה הרע, נפתחים לפניך רגשות "כיפיים" אך מטהרים - הרגשות הקרויים "הרגשות המוסריים",
אשמה, תחושת אחריות לנעשה, בושה, חרטה ורצון לכפר או לתקן על הנעשה.

בפוסט זה אחקור מעט במקורות שבאינטרנט הרגיל על הרגש הקרוי בושה:

היועצת הרוחנית ויקטוריה אומרת על בושה:
"בושה היא תחושה או רגש שלילי חזק ואוניברסלי בעל מאפיינים פיזיולוגיים. הבושה מתעוררת בקרב אדם שחש חשוף לעין הציבור בצורה שאינה מכבדת אותו ובקרב מי שחש כי הזולת מבקר אותו בעקבות מעשה שעשה בניגוד לנורמות המקובלות."
כלומר כשהמעשה הרע הוא לא מקובל, גם אם חשבת באותו זמן שהוא מקובל למשל כי היית חלק מחברה רעה שהשפיעה עליך והשתלטה על התנהגותך ואולי גם על מחשבותיך ואמונותיך, יכולה להיווצר תחושת בושה.
בושה נוצרת גם בעוד מקרה שמתאים יותר למעשים רעים, כשאתה לא עומד בסטנדרטים מסוימים שבדרך כלל אתה יוצר אותם אך ככל שאתה חברתי יותר כך החברה בעיקר הקרובה אליך משנה את אותם סטנדרטים. למשל סטנדרטים מוסריים או תרבותיים - "לעולם לא הייתי מאמין שאני יעשה משהו כזה" ובכל זאת לא עמדת בציפיות שהסטנדרטים שלך עצמך הציבו בפניך ועשית חטא, מעשה רע או אף נפשע, פגעת באנשים שלא בצדק ואולי אף בכוונה או כל דבר זדוני אחר.

---------
נבדוק הלאה בנוגע לאותו רגש הקרוי בושה:
"אבי תורת האבולוציה צ'ארלס דרווין תיאר כבר ב-1872 בושה כמנגנון פיזי הכולל הסמקה, בלבול, השפלת המבט, הרכנת הראש ושמיטה של הכתפיים. דרווין גם ציין כי היה עד לבושה בכל מקום שבו ביקר ברחבי העולם. התופעה האוניברסלית הזו מלווה בדרך כלל בתחושת חום המתפשטת בגוף, פעילות דומה להפליא לזו המתרחשת בגוף במצבי לחץ. למעשה, שתי התופעות הן קרובות משפחה: בושה היא תגובתו של הגוף להתמודדות עם לחץ חברתי. זוהי תגובה גופנית למחשבה "אני יודע שעשיתי משהו לא מקובל חברתית, ואני יודע שאתם יודעים על כך".
לביטויים הפיזיים של בושה יש תפקיד; להראות לחברה שמסביב כי המתבייש מבין היטב את החטא שביצע כלפי הנורמות החברתיות התקינות. הבושה הפיזית היא הודאה באשמה, הבעת חרטה ובקשת סליחה כאחד." (...)
"פרופסור ריצ'רד שוודר, מומחה למוסר ואנתרופולוגיה ואחד מחוקרי התרבות המובילים בעולם, טוען בספרו Toward a Deep Cultural Psychology of Shame כי התרבות הקפיטליסטית מתייחסת להפגנת בושה כאל חולשה, ייתכן שבשל קרבת המנגנונים הפיזיולוגיים בין חרדה ובושה אנחנו רואים ביטוי לזה בעלייה הדרסטית באחוז הסובלים מהפרעות חרדה באוכלוסייה, אך הנושא לא נחקר מספיק. ייתכן שהבושה מפני הפגנת בושה הופכת עם הזמן לרעילה נפשית".
-------------
הקטע הבא מפי חז"ל דווקא לשם שינוי חשוב:
""יחס חז"ל לבושה היה דיכוטומי [דו צדדי/היבטי - גם לחיוב וגם לשלילה]. מצד אחד הם אמרו "לא הביישן למד" ועודדו את התלמידים להיות נועזים, ולא לפחד לשאול שאלות שעלולות להראות מביישות. בהיבט זה אמרו "הווי עז כנמר" 
[כאן הכוונה אבל יותר לביישנות וחוסר ביטחון עצמי והפחד להראות שונה או חריג בפני אחרים ולא לרגש המוסרי של בושה שהוא קצת שונה, ועליו הם אמרו:]
ומצד שני הם אמרו "בושת פנים לגן עדן". עוד כתוב כי "הווי מתבייש מכל אדם".{דרוש מקור} יש צורך במידה של ביישנות, כי כאשר אדם מאבד לגמרי את רגש הבושה, הוא עלול לפעול באופן שלילי מבלי להתחשב כלל בחברה [או באופן כללי בכלל באנשים]. 
[כלומר אף על פי שאין עדיין פירוט איך הרגש של בושה משפיע בצורה חיובית על מוסר האדם, מלבד זה שהוא אולי מונע חזרה של אותו מקרה מגלל אי נעימות הרגש, חז"ל אומרים שיש לרגש חשיבות גבוהה מבחינה מוסרית ואיבוד הבושה עלול לפגוע קשות במוסריות של אנשים, אנשים חסרי סטנדרטים מוסריים לא ירגישו בושה אם זה לא יהיה משהו כללי בציבור, מכיוון שהם לא עוברים במעשים לא מוסריים על שום סטנדרטיים מוסריים שאין להם למעשה.]
את ביוש הזולת והשפלתו ברבים הם דימו לרצח, ואמרו שעדיף שהאדם יפיל את עצמו לכבשן האש, ולא ילבין פני חברו ברבים. בספר אורחות צדיקים משתבחת מעלת הבושה: "אמרו חכמים: השכל הוא הבושה, והבושה הוא השכל... מידת הבושה היא גדר ומחיצת הברזל לפני כל עבירות"."
[כאן הם דיברו על היבט נוסף של הבושה, שאף שהבושה היא רגש מוסרי וחשוב שיהיה אותה לאדם, אין להשתמש בביוש אדם אחר בשביל להשפיל אותו, אלא תמיד לעשות זאת באופן הולם, בנוסף שוב יש כאן אמירה שהחשש מבושה - עוזר לאדם להימנע מעבירות לא מוסריות, אך עדיין לצערי לא מצאתי בויקיפדיה תשובה לשאלה איך מבחינה פנימית הבושה גורמת לתיקון של מעשה רע שנעשה]
----------
נשאל מקור נוסף : מאמר מאת אביגיל אגלרוב באימגו - אתר מאמרים:
וכך היא כותבת:
"בושה היא בדרך כלל רגש חזק ועמוק יותר מאשמה. היא מתרחשת כאשר אדם חש אכזבה על משהו פנימי שטבוע בו, על הטבע הבסיסי שלו."
"אשמה קשורה לאמונות בנוגע למה נכון ושאינו נכון, מוסרי ושאינו מוסרי. כאשר אדם פוגע באחד מהקווים המנחים המוסריים האלו, הוא חש אשמה בגין מעשיו ומבקש לתקן את פעולותיו. בהקשר זה, אשמה היא כלי חשוב בשמירת הסטנדרטים של הטוב והרע בקרב אנשים והחברה כולה. אשמה עשויה לשמש לעיתים קרובות ככי להתגברות על סכסוכים.
בושה, לעומת זאת, מדגישה את מה שלא בסדר עם האדם עצמו. הוא מתמקד בהיבטים הפנימיים של אישיותו, ובכך חש גרוע בקשר לעצמו בשל הצדדים המבישים הקיימים בו, ולא רק בשל הפעולות בהן נקט.
התוצאה היא לעיתים קרובות התנהגות הפנמה הפוכה, כלומר, הימנעות מאחרים. הסתרת הפנים, והימנעות ממצבים חברתיים. לכן, בושה עשויה להיות בעייתית, היות ולעיתים קרובות היא בונה פחות מאשמה. למעשה, בושה עלולה להוביל לנסיגה ממצבים חברתיים ולאחר מכן להתגוננות אגרסיבית והתנהגות תגמול, אשר מחריפה את הסכסוך ואינה מקלה עליו.
בושה עלולה להוביל אף לסוגי התנהגויות אחרות, שחלק גדול מהן משרתות תפקיד קונסטרוקטיבי. אנשים מתמודדים עם בושה באופנים שונים. יחד עם זאת, חלק מהם יתמודדו עם המקור האמיתי של הרגש. התנהגויות נפוצות המונעות כתוצאה מבושה כוללות:
התקפה. מתוך ניסיון לחוש טוב יותר לגבי הבושה, אנשים מתקיפים לעיתים קרובות אחרים, מתוך תקווה להתעלות על הסביבה. בעוד שהתנהגות זו עשויה לייצר הקלה קצרה מהבושה, לטווח הארוך תחושת הבושה מתחזקת, בקרב שני הצדדים, ומאומה לא נעשה על מנת להגיע לשורש הבעיה.
חיפוש אחר כוח ושלמות. אנשים מנסים להתגבר על תחושת הבושה שלהם באמצעות מניעת אפשרות עתידית לבושה. אחת הדרכים בהן הם נוקטים היא מכוונות לשלמות, תהליך שבאופן בלתי נמנע מוביל לכישלון וגורם ליותר בעיות. דרך אחרת בה הם מתמודדים היא באמצעות חיפוש אחר כוח, שגורם להם לחוש בעלי ערך רב יותר.
הפניית האשמה. באמצעות האשמת אחרים בבעיות ובפגמים האישיים, אנשים נמנעים מאשמה ובושה. יחד עם זאת, בדומה לתגובות האחרות, נקיטה בפעולה זו אינה מצליחה להגיע לשורש הבעיות והאדם אינו משיג את מטרתו.
נחמדות יתר או הקרבה עצמית. אנשים מפצים לעיתים על תחושות בושה או חוסר ערך באמצעות ניסיון להיות נחמדים לאחרים באופן יוצא דופן. באמצעות ריצוי הסביבה, אדם מקווה להוכיח את השווי שלו. יחד עם זאת, התנהגות זו מכסה על התחושות האמיתיים ומובילה, שוב, לחרב פיפיות.
נסיגה. באמצעות נסיגה מהעולם האמיתית, אדם עשוי למעשה להקהות את עצמו לתחושות אשמה ובושה, כך שהוא כבר אינו כועס על עצמו ועל סביבתו. שוב, לא נעשה דבר על מנת לטפל בשורש הבעיה.
בעוד שכל אחת מפעולות אלו עשויה לספק הקלה זמנית, ההשפעות לטווח הארוך הן בדרך כלל שליליות, והתוצאה היא חיים עם תחושת אשמה תמידית."
[ הדרך הנכונה היא אם כך לא להתחמק מהבושה אלא לקבל את ההבחנה הזאת לגבי עצמך ולא להרגיש מאוים לגביה אלא לראות אותה כנקודת התחלה בדרך לשיפור ותיקון מידות, לאחר שתתקן את עצמך יתכן שאף, לא מובטח, תוכל להרגיש מעט גאווה על עצמך על שהשתפרת מבחינה מוסרית ובנוסף זאת הדרך הכי טובה לפתור את הרגש, כלומר אם זה אכן נובע ממשהו נכון, אז הבושה היא פשוט איתות לעשות קצת מדיטציה בצד ולחשוב איך אתה מתחיל לשפר ולבנות את עצמך מחדש מבחינה מוסרית. בהצלחה.]
----------------------------------
זה נחמד קצת לדבר על מוסר בשבת, אולי שבוע נדבר על אשמה וקבלת אחריות ואז נתקדם ממש לחרטה.
שבת שלום,
דרור.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה